רשות מקורות חברת מים בע"מ נ' חוצבי הנגב והדרום בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים ביום 7.1.13 בהעדר הגנה.

המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק שכן אין המדובר בהמצאה כדין למבקש 2, מאחר ובאישור המסירה מצוינת כתובת שאינה כתובתו וכן מצוין כי ההמצאה בוצעה לידי "אשתו פאטמה" בעוד שלאשתו קוראים נאדיה.

יתר על כן, טוענים המבקשים, כי גם מבחינה מהותית לא ידעו על קיומה של התביעה כנגדם ואת פסק הדין קיבלו לידם רק ביום 13.6.13.

מלבד האמור, טוענים המבקשים כי עומדים להם סיכויי הגנה מעולים, כנגד הנזק נשוא התובענה, ואשר נגרם עקב עבודות שביצעו המבקשים (פגיעה בקו מים של המשיבה) שכן המבקשים פעלו עפ"י אישורים שניתנו להם אלא שהמשיבה ציינה את קו המים במיקום לא נכון.

2.המשיבה טוענת כי הבקשה מוגשת באיחור מבלי שהמבקשים עתרו תחילה בבקשה להארכת מועד וכי אף לגופם של כל רכיבי הבקשה אין שחר לכלל טענות המבקשים.

המשיבה מפנה לעובדה כי הכתובת בה בוצעה ההמצאה למבקש 2 הינה אותה הכתובת הנטענת על ידו בבקשה ואשר מופיעה בצילום תעודת הזהות, אשר צורפה על ידו לשם תמיכה בטענתו. באשר לבת משפחתו של המבקש 2 שקיבלה עבורו את כתב התביעה, מפנה המשיבה לרישום בתעודת הזהות ולפיו פאטמה אינה אלא אמו של המבקש 2.

יתר על כן, מלבד העובדה כי אין בבקשה כל טענה בנוגע להמצאה למבקשת 1, הרי שפניות קודמות שנעשו טרם הגשת התביעה, ואשר נשלחו לכתובת המצוינת בבקשה, ת.ד. 6370 ב"ש, נתקבלו ע"י המבקשים בוודאות בכתובת זו, שכן הן זכו למענה שניתן בשם שני המבקשים ע"י המבקש 2 בעצמו.

המשיבה מצינת עוד כי אף על דבר מתן פסק הדין ידעו המבקשים מזה זמן רב ובסמוך לאחר שניתן, בעקבות משלוח פסק הדין ע"י המשיבה אל המבקשים בצירוף מכתב התראה טרם פתיחת תיק הוצאה לפועל מיום 8.1.13 (המשיבה מצרפת אישורים בדבר משלוח בדואר רשום), והמבקש 2 אף פנה טלפונית למשרד ב"כ המשיבה לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל. לתמיכה באמור מצרפת המשיבה לתגובתה תצהירו של עוה"ד יאיר איתן ממשרד בא כוחה, עמו שוחח המבקש 2.

מכל מקום, אף אם נתקבל פסק הדין אצל המבקשים ביום 13.6.13, כטענתם, הרי שעדיין הוגשה בקשתם באיחור, מבלי לנמקו ומבלי לעתור בבקשה להארכת מועד, שכן הבקשה הוגשה ביום 16.7.13.

באשר לטענות ההגנה, מצינת המשיבה כי המדובר בטענות בעלמא שאינן נתמכות באסמכתאות הנדרשות, בעוד תביעתה מוצקה ומבוססת הן באשר לחבות המבקשים והן באשר לנזק שנגרם, המגובים בדוחות מתאימים.

על אף הזדמנות ממושכת שניתנה למבקשים להגשת תשובה לתגובתה המפורטת של המשיבה, ולכל הפחות מאז מתן החלטתי מיום 20.8.13 (משך כ-4 חודשים), בחרו המבקשים שלא לעשות כן.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, לרבות מכל נימוקי המשיבה המקובלים עליי.

ראשית יובהר כי הבקשה מוגשת בתמיכתם של שני תצהירים קצרים ומפנים, וזאת בניגוד ברור לדין, ולו בלבד מסיבה זו לא היה מקום להידרש לבקשה כלל.

יחד עם זאת, ועל מנת שלא להותיר ספקות, תידון הבקשה כפי שהיא.

הבקשה מוגשת באיחור, אף מהמועד שצוין ע"י המבקשים כמועד בו נודע להם על קיום פסק הדין, ואולם, עיון בכל הקיים מלמד כי המבקשים ידעו על קיומו זמן רב קודם למועד שצוין על ידם.

המבקשים לא הבהירו באיזו דרך נודע להם על קיומו של פסק הדין, מדוע וכיצד דווקא במועד שננקב על ידם ולא צירפו כל אסמכתא לתמיכה בטענתם. מנגד, מהאסמכתאות שצירפה המשיבה עולה כי פסק הדין נשלח למבקשים לכתובתם הרלבנטית.

יוזכר, כי המבקשים לא השיבו כאמור לכל הנטען בתגובת המשיבה, לרבות האמור בתצהירו של עוה"ד איתן.

מלבד כל האמור לעיל, עיון בתצהיר המבקש 2 המצורף לבקשה מלמד כי לכל המאוחר ידעו המבקשים על דבר קיומו של פסק הדין בחודש מרץ 2013, שכן תצהירו נחתם ביום 16.3.13.

לפיכך, מאחר והבקשה הוגשה באיחור, מבלי להקדים לה בקשה להארכת מועד וללא כל נימוק לגופה של הארכה הנדרשת, אין מקום כלל להידרש לבקשה.